<h1>ראבי"ה סימן רפ"ו</h1>
<h2>דף קלה.</h2>
תנו רבנן בן שבעה מחללין עליו את השבת בן שמונה אין מחללין [עליו את השבת] והרי הוא כאבן ואסור לטלטלו בשבת אבל אמו שוחה עליו ומניקתו מפני הסכנה, שלא יתקשה החלב בדדיה.
<h2>דף קלה:</h2>
ויוצא דופן, כיון שאין אמו טמאה לידה, אין חובה להמולו לשמנה, ואין מחללין עליו השבת, דהא בהא תליא. וכן נמי מי שיש לו שתי ערלות. כתנאי יש יליד בית נימול לאחד ויש שנימול לשמנה וכו'. רב אחא אומר וכו'. בשלשה מקומות נמצא רב ולא רבי בברייתא, הכא אמר רב אחא, [רב אבא בסוף האשה שנפלו, רב אבא] בסוף [שלשה שאכלו] [ברכות מ"ט ע"א]. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאמר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה, הא לא שהה ספיקא הוי, אפילו אכלו ארי או שנפל מן הגג. וכן אינו מתאבל עליו, כעובדא דבריה דרב דימי בר יוסף. ומיהו היכא שקים ליה בגוויה שכלו לו חדשיו [מתאבל עליו, ואפילו פיהק ומת]. ואם יום שלשים כלפני שלשים או כלאחריו דבר זה פירשתי בהלכות אבילות. וגם אם נולדו לו תאומים ואחד מת יום או יומים קודם שלשים והשני חי לאחר שלשים, אי אמרינן איגלאי מילתא למפרע דוולד של קימא היה, דטיפה אחת [היתה] ונחלקה לשתים, וחייב להתאבל או לא, פירשתי התם. וכל ששהה שמנה ימים בבהמה אינו נפל דכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה וכו', וכדרבי אפוטריקי בפרק קמא דזבחים. וכן לאכילה מותר בליל שמיני מיד, כדאמרינן רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע [איקלעו] לבי בריה דרב אידי בר אבין עבדו ליה עגלא תילתא ביומא דשבעה ואמרו ליה אי רתיחתו עד לאורתא הוה אכלינן מיניה וכו'.
<h2>דף קלו.</h2>
איתמר מת בתוך [שלשים] ועמדה ונתקדשה אמר רבינא [משמיה דרבא] אם אשת ישראל [היא] חולצת ואם אשת כהן היא אינה חולצת. והכי נמי פסק רבינו האלפסי. והך ברייתא וכי ימות מן הבהמה וגו' להביא בן שמנה שאין שחיטתו מטהרתו וכו' שנויה בתורת כהנים, ובנולד לשמנה מחלקותם, ותניא בתוספתא [רפט"ז] איזהו בן שמנה כל שלא יצאו לו חדשיו רבי אומר שערו וצפורניו נכרין שלא גמרו, והכי נמי איתא ביבמות, וכדרך שבן [שמנה] חדש[ים] נפל (נפל) באדם ובבהמה גסה הכי נמי בן ארבעה חדשים בבהמה דקה. רבן שמעון בן גמליאל אומר כל ששהה שלשים יום וכו'. ופסק רבינו חננאל הלכה כתנא קמא שאין שחיטתו מטהרתו.
